הילד מרביץ – מה עושים? כך תטפלו בהתנהגות אלימה

לראות את הילד שלנו מרביץ – לאחיו, לחבר בגן, או אפילו לנו – זו חוויה קשה ומבלבלת. הורים רבים חווים תסכול, בושה ואפילו אשמה כשהם מתמודדים עם ילד שנוהג באלימות.

השאלות צצות מיד: למה הוא עושה את זה? איפה טעינו? מה יחשבו עלינו?

הבשורה החשובה היא: זו תופעה שאפשר להבין, לטפל בה – ובעיקר, לשנות.

למה ילדים מרביצים?

התנהגות אלימה בגיל צעיר אינה בהכרח סימן לבעיה חמורה. היא לעיתים קרובות נובעת מקושי רגשי, חוסר בכלים לוויסות עצמי, או צורך עמוק שלא מקבל מענה.

הנה כמה סיבות שכיחות:

1. תסכול רגשי שלא מצליח לצאת במילים
   ילדים קטנים לא תמיד יודעים לבטא את מה שהם מרגישים. כשאין דרך לבטא תסכול, קנאה, עלבון או עייפות – הידיים מדברות במקומם.
2. חיקוי מהסביבה
   אם הילד נחשף בבית או במסך להתנהגות כוחנית או לתוכן אלים, הוא עלול ללמוד שזו דרך "לפתור בעיות".
3. צורך בתשומת לב
   לעיתים, גם תשומת לב שלילית עדיפה על התעלמות. ילד שמרגיש בלתי נראה, עשוי להשתמש באלימות כדי לקבל תגובה.
4. קושי בוויסות רגשי
   ילדים מסוימים מתקשים לשלוט בדחפים ובתגובות, במיוחד במצבים של עומס רגשי או חוסר שינה.

אז מה עושים?

1. תגובה מיידית – אך רגועה
   כשילד מרביץ – עצרו את ההתנהגות מיד, אך בלי צעקות או השפלה. אמרו בקול יציב: "אני לא מרשה להרביץ. אנחנו לא פותרים דברים ככה."
   שמרו על טון תקיף אך רגוע – כדי להעביר מסר ברור, בלי להבעיר את המצב.
2. קראו בשם את הרגש שמאחורי המעשה
   למשל: "נראה שהתעצבנת מאוד כשלקחו לך את המשחק."
   כשהילד מרגיש שמבינים אותו, הוא פחות זקוק לפעול באלימות כדי לבטא את עצמו.
3. הציעו אלטרנטיבה
   למשל: "כשתרגיש ככה, תוכל לבקש ממני עזרה. אפשר גם לצעוק כרגע אל תוך כרית, אבל לא להכות."
4. הגבילו את ההתנהגות – אך לא את הילד עצמו
   במקום לומר "אתה ילד רע", אמרו "המעשה שעשית – לא מקובל".
   זהו הבדל גדול שמפריד בין ההתנהגות לבין הזהות של הילד – ומונע פגיעה בביטחון העצמי.

גבולות הם אהבה

חשוב להבין: הצבת גבולות ברורים היא לא עונש – זו דרך להעניק לילד ביטחון. ילד שמרגיש שההורים שלו יודעים לעצור אותו – גם כשהוא משתולל – מרגיש מוגן, מוכל, ונתון בידיים שמובילות אותו בבטחה.

חיזוק ההתנהגות הרצויה

כשהילד מצליח להתמודד אחרת – שימו לב לכך. תגידו: "ראיתי שהתאפקת ולא הרבצת, אפילו כשהיית כועס. כל הכבוד!"
חיזוק ההתנהגות החיובית מעודד את הילד להמשיך ולבחור בה בעתיד.

ומה אם זה קורה שוב ושוב?

• האם הילד מכה גם במסגרת החינוכית?
• האם ההתפרצויות כוללות הרס חפצים או פגיעות פיזיות משמעותיות?
• האם יש קושי בתקשורת או בשינה?

אם ההתנהגות חוזרת לעיתים קרובות, משפיעה על היחסים בבית או בחוץ, או גורמת למצוקה מתמשכת – זה הזמן לפנות להדרכת הורים או לייעוץ רגשי לילד. לפעמים נדרש מבט עמוק יותר על מה שמפעיל את הילד – ואיך אפשר לעזור לו באמת.

לסיום – אל תאשימו את עצמכם

ילדים בודקים גבולות. הם לומדים. הם טועים – ואנחנו כאן כדי ללמד, להכיל ולהציב מסגרת. גם ילד שמרביץ יכול להפוך לילד שיודע להתמודד עם כעס – בדרך מכבדת ובריאה.

מרגישים שהילד מתמודד עם כעסים באופן שקשה לו (ולכם)? אני כאן בשבילכם – ללוות אתכם בתהליך רגשי, מעשי ומדויק, שיחזיר את הרוגע הביתה.

שירן ברביבאי

המרכז לפסיכולוגיה פרודוקטיבית

6307*